כמה חשוב לכם לחזק את הכישורים החברתיים של הילד שלכם

אתם שמים לב לקשיים בהשתלבות של הילד שלכם בקבוצה?
קושי בהבנה של סיטואציות חברתיות?
האם הם נעלבים בקלות? רגישים?
מה אתם ההורים עושים כשהילדה משתפת אתכם שאין לה עם מי לשחק?
האם אתם נעלבים בשבילה?
שימו שהסיבה העיקרית לחוסר השקט שהילד חווה מכל האתגרים שיש לו בדרך היא חוסר מודעות עצמית שלנו ההורים לדברים מאוד מהותיים אצלנו בבית בתוך התא המשפחתי שלנו..
כן ממש ככה,
החוסר מודעות לדברים העמוקים, שמתחת לפני השטח.. לא הדברים שאותם אנחנו רואים ביומיום אצל הילדים שלנו, שנראים לעין כמו ההתנהגות שלהם, האינטראקציות החברתיות שלהם, החוסר עניין בלימודים.. ההפרעות בבית הספר או בגן, הכעסים שלו…
בתוך הבית – משפחה מתפקדת כקבוצה לכל דבר..
ככל שהילד צעיר יותר כך אנחנו ההורים בונים לילד את החיים – יש לו לו"ז קבוע ושגרה שהיא קבועה שאנחנו די מקפידים עליהם.
ככל שהילד גדל התבנית שלנו וההבניה יורדת ולילד יש יותר זמן "חופשי" לעשות ככל העולה על רוחו.
בחווית החיים של הילד מה שהוא חווה בבית, הוא מוציא לעולם, עולם פנימי מקרין לחיצוני..
כך הוא יוצא לאינטראקציות החברתיות בחיים,
כילד שתופס המון מקום בקבוצה, או כילד שלא תופס בכלל מקום בקבוצה, שקוף..
ההבדל בין לדעת ללא לדעת הוא הבדל משנה חיים..
המקום הזה שלנו ההורים
שכל הזמן מרחף כ"הליקופטר" מעליו…
שפותר לילד, שמחליט לילד, שבוחר לילד, שעושה בשביל הילד את הדברים שהילד יכול ואמור לעשות בעצמו ואנחנו לוקחים את השליטה שם.. יודעים הכי טוב, בשבילם..
אז זהו – שפחות..
לילד יש מעגל חיים משלו ולנו יש את שלנו..
המודעות שלנו ההורים היא בדיוק לשנות נקודת מבט מהורה ש"פותר" להורה ששואל..
אז איך עושים את זה
ההבנה הזו שלילד יש את המסע חיים שלו וההתפתחות שלו, החוויות שלו, הדחיות שהוא מקבל, הנפילות שהוא נופל.. שאנחנו נהיה שם בשביל לחבק, ולצפות ולתת לו את התמיכה שהוא צריך, אבל זהו.. הייתם מאמינים?
לחזק את המסוגלות שלו, שירגיש הצלחות קטנות, ואז גדולות, ואתם שם.. צופים, מעודדים, וגאים.. בהם אבל גם בכם..