רותם קדוש אימון רגשי

ביום ראשון בשבוע שעבר קרה לי משהו

היה זה יום חזרת הילדים והבנות שלי אורייאן בת 9.5 ואופיר בת ה8 למסגרת בית הספר.

לקחתי אותן לבית הספר בהתרגשות גדולה כשאני לא ממש יודעת מי מאיתנו התרגשה יותר – אופיר שקמה כבר ב5 לפנות בוקר והתארגנה למופת, או אני שכבר הייתי ערנית וקופצנית למדיי בשעות הבוקר המוקדמות..

 

כשהגענו לחניה ועצרתי את האוטו – פתאום הגיע הרגע…

 

הן פתחו את הדלתות וירדו מהאוטו, ככה מהר מהר ושלחו נשיקה באוויר, שלא ירגישו מובכות מהסיטואציה.. ואני???? מה איתי? הרגשתי פתאום מחנק קל…התכווצות בבטן, משהו מוזר..

הרי כולנו חיכינו שיחזרו למסגרות – גם אני גם הן, ובעיקר כל המדינה..

 

אז מה קורה כאן בדיוק? מה קורה לי? מה קורה לך רותם?

פתאום זה הכה בי – תחושה כבדה של ריקנות ופחד, שלא זקוקים לי יותר.. זהו?? מה הן לא צריכות אותי יותר? לא יתגעגעו אליי?

 

היו אלו רגשות לא נעימים להרגיש אותם..

המקום הזה של לשחרר אותן ממקום של אהבה, ואמונה בהן שהן בוגרות, ואמיצות ושאפשר לסמוך עליהן.. היה לי קצת קשה…

ושהן מקסימות ואהובות וכולי דומעת..

 

ואז התבהרה לי מעט התמונה –

כן, כן הן כבר ילדות גדולות – זה בסדר לשחרר אותן לבית הספר..

הלימודים יסתיימו והן יחזרו הביתה והכל יהיה בסדר..

 

באותו רגע אפשרתי לעצמי ככה להיות עם מה שהרגשתי בכל זאת זה לא מגיע כל יום הרגש הזה, וברגע שלא התנגדתי ולא התעלמתי ממנו, פתאום הוצפתי באהבה ענקית ותחושה של שלוה..

ובדיוק ברגע הזה בחרתי להקשיב ולהתבונן במחשבות הטובות שעוזרות לי ומקדמות אותי לעבר ההתפתחות האישית שלי שמגיעה מתוך הכאבים (והסרטים) הפרטיים שלי…

ויכולתי לראות בבירור שקצת נבהלתי ונתקפתי געגועים עד לפני שהן נכנסו לבית הספר, שהרי היינו יחד תקופה כל כך ארוכה ואינטנסיבית מאוד ושמותר לי להיות פתאום קצת "ריגשי"…

 

הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא להיות נוכחת ולאפשר לעצמי להרגיש גם את הרגשות הפחות נעימים שמגיעים אליי על מנת לחזק את השרירים החלשים אצלי כדי שאמשיך לצמוח ולהתפתח במסע חיי…

 

"לנטוע ולזרוע זרעים של מחשבות טובות ליצירת מציאות חדשה"

 

רותם קדוש

מאמנת ילדים ונוער לבחירה בחיים טובים ממקום של מודעות עצמית

בשיטה שמחברת את הילד לעצמו

לשיתוף הפוסט :

דילוג לתוכן