השבוע אפיין את האימונים נושא הפחדים והחרדות.
בתקופה זו אנחנו רואים עליה חדה בכמות הילדים והנוער (וגם המבוגרים) הסובלים מחרדה.
הגיע ילד מקסים מלווה באמו,
נער חכם ונבון, תלמיד טוב, אוהב לשחק כדורגל – ילד עם עיניים טובות, מבינות..
כבר תקופה מסוימת שהוא חווה פחדים ומפעם לפעם גם התקפי חרדה.
זה התחיל פתאום – בלי הודעה מוקדמת –
פתאום קוצר נשימה, פתאום ידיים מזיעות, דופק מהיר וכל הגוף ברעידות.
מבהיל..
מאז יש לו "חבר חדש" שנדבק לו לחיים בלי לקבל אישור או הסכמה, הוא חווה התקף כזה כל כמה ימים.
הפחד הזה שמנהל לו את החיים – האם לצאת מהבית או לא כי זה עשוי לתפוס אותו בחוץ ואיך הוא יתמודד עם זה? ואיך הוא יצליח להתגבר? ומה אם יקרה לו משהו?
מצב שגורם לו להימנע מהמון דברים בחייו.
הוא מגיע אליי לאימון ואנחנו מתחילים לדבר על זה, וזה תוקף אותו , שוב..
והוא מרגיש חוסר נוחות וחוסר שקט, ומתחיל להזיע, וקושי לנשום והוא יוצא מהחדר..
הוא לא רוצה לדבר על זה.. כי אז זה יקרה לו שוב..
והוא באמת מבין שכדי לטפל בזה הוא חייב לעבור דרך זה ולא להתנגד,
וההבנה הזאת שאלו המחשבות שלו שמייצרות לו את הסרט הזה שגורם לתחושות האלה הלא נעימות בגוף.. אבל כרגע זה חזק ממנו..
ואז לאחר כמה אימונים מסתמנת סוג של רגיעה,
גם אימו נושמת לרווחה, כי חרדה מדבקת..
החרדה הזאת מפני מה שהילד שלה חווה ומה שהוא עובר, והפחד הזה שאין לה איך לעזור לו
והפחד הזה שאולי "אין דרך חזרה מזה"..
וכל המשפחה כולה מושפעת מהמצב הזה..
היום יש המון ילדים ונוער שחווים בדיוק את החרדות והתחושות האלה,
מרגישים פחד, חוסר תקוה, ריקנות, בדידות,
הם כמהים לקשר, לחיבור, לרגע הזה שמתעניינים בהם, למפגש..
העולם שלהם התערער – החיים הקודמים כפי שהכירו אותם כבר לא קיימים..
החברה מגנה את הרגשות האלה, מה שאנחנו בדרך כלל עושים זה מראים את הרגשות החיוביים, ואת הרגשות השליליים אנחנו מכחישים, מדחיקים משליכים ומתעלמים.
רגשות שליליים נתפסים כחולשה, ותפיסה נוספת שקיימת היא ש"חולשות זה לא דבר טוב להראות."
יש לנו איזה רעיון חברתי שהרגשות השליליים הם לא טובים, הם לא בסדר,
אך למעשה הרגשות השליליים הם מורי הדרך הגדולים יותר שלנו, הם אלה שמפתחים אותנו.
עלינו להכיר בעובדה שיש לנו חלקים בנפש שאנחנו צריכים להכיר אותם ולנהל אותם.
זה לקחת אחריות על הרגש ולהרגיש אותו, לזהות ולהרגיש בגוף, לגדול מהמצב הזה, אבל בשביל להגיע לאפשרות הזו צריך לדבר ולהכיר את הרגשות שלי.
ואז הגיע הזמן לקחת אחריות ולטפל בזה מבחירה שלו, כן הגיע אליו התובנה שהפחד מנהל לו את החיים במקום שהנער בעצמו ינהל את הפחד.
אז התבוננו בכך שהפחד הוא תמיד מסרט של עצמי.
אני רואה סרט בתודעה שלי והגוף שלי מגיב אל הסרט ולא אל המציאות, מגיב לחרדות ולמחשבות שאולי יכול לקרות משהו רע..
אולי יש לו יסודות ושורשים מחוויות שונות שעברתי, אולי הבעיה יכולה להיות אמיתית אבל הסרטים שיש לי בראש הם לא חלק מהפתרון.
הפחד מורכב מסרט בראש – תמונות מהירות שחולפות
מחשבות – מילים שעוברות לי בראש
תחושות הגוף
אנחנו יכולים לעבוד על הסרט, יכולים לעבוד על המחשבות ואנחנו יכולים בהחלט לחשוב על תחושות הגוף.
בסוף האימון הצלחנו להבין שאנחנו יכולים לשלוט במחשבה שמשפיעה על תחושת הגוף..
מדהים נכון?
אז אם גם אתם רוצים שהילד שלכם ידע לנהל את המחשבות שלו ולבחור כיצד לנהוג בסיטואציות השונות, שיתמלא בביטחון ובאהבה עצמית, שילמד יצירת קשרים חברתיים, ושיפעל ממקום שיקדם את עצמו,
אתם מוזמנים לפנות אליי לשיחת יעוץ בכל עת ואשמח לעזור.
"לנטוע ולזרוע זרעים של טוב להחזרת האחריות ליצירת מציאות חדשה"