דאגה… היום היה אצלי מתאמן בן 8 שכבר תקופה לא קצרה מוטרד מפחדים וחרדות דמיוניים.
קראנו את הסיפור "לאן הולכות הדאגות בלילה" שמדבר על ילד שיש לו כל מיני סוגי דאגות:
דאגות מפחדים.. דאגות מהלילה.. דאגות מהלימודים… ועוד ועוד דאגות…
סבתא שלו הסבירה לו שיש "בובות דאגה" לכל יום, שהן אלו שאנחנו יכולים לספר להם על הדאגות שלנו.. על הפחדים שלנו, על כל הדברים שלא נותנים לנו לישון בלילה והן אלו ש"לוקחות את הדאגות" מאיתנו ללילה.. ומאפשרות לנו לישון בלי דאגות ופחדים…
אז יצרנו בובות דאגה משלנו.. ככה שבכל יום יספר לבובה של אותו היום מה הדאגות שלו והיא כבר תדאג במקומו
… ויש לי הרגשה שמישהו יישן נהדר הלילה…
עם הגילאים האלה עובדים מעט שונה תוך שימת דגש על היצירה והרגש שהילד מבטא דרך האומנות,
זכות גדולה להשתמש בתרגילים האלה בנפשם של המתאמנים שלי..