fbpx

כעס

בואו נדבר על כעס…
הכריש שיוצא מאיתנו..
כולנו כועסים לפעמים אבל אצל חלקנו הכעס הופך לבעיה רצינית שגורמת לפגיעה משמעותית בחיי היומיום.
המחיר הרגשי שאנחנו משלמים עליו הוא כבד..
ידעתם שכעס זו בחירה
אנחנו כועסים כי זה האוטומט שלנו והמוכר לנו,
אבל זו דרך "מהירה וקלה" לגרום לאחר לעשות משהו שאנחנו רוצים שיעשה…
אמא פנתה אליי וסיפרה לי שהילדה שלה "כעסנית", "מרירה", "רגזנית"..
כשהילדה הגיעה אליי לחדר האימון
אני ראיתי משהו אחר בחדר..
ראיתי ילדה עם ניצוץ בעיניים שכמהה להקשבה,
כמהה לקבלה, מחכה לרגע הזה שיתעניינו רק בה וישמעו באמת את מה שיש לה לומר ולספר..
הילדה שיתפה אותי בכך שההורים כל הזמן מתייחסים רק לאח שלה שצעיר ממנה בשנה, מספרת שרק עליה כועסים כל הזמן, מצפים ממנה שהיא תעזור בבית ושהיא לא עוזרת בכלל..
היא גם סיפרה שלהורים אין אף פעם זמן בשבילה.. הם עסוקים, עובדים הרבה, וגם אם הם בבית אז הם בעניינים שלהם…
והיא ממשיכה לחכות שיתעניינו בה.. ישאלו אותה אם היא זקוקה למשהו..
היא ממש רוצה שיישארו איתה בערב בחדר עד שהיא תירדם.. לא רק עם אח שלה..
"למה הם לא רואים גם אותי" אני לא כזאת חשובה להם
שאלה אותי והלב שלי נחמץ…
באותו רגע הרגשתי את הרצון הענק שלה להרגיש שייכת, מחוברת חיבור להרגיש אהוב..
וגם הרצון שלה להרגיש יחד – שהרי זו המהות שלנו להרגיש מחוברים, להרגיש אהובים, להרגיש שייכים ושמקבלים אותנו בדיוק כמו שאנחנו..
ואז הגיעה הדמעה..
הנוצצת הזאת..
והשפתיים התחילו לרעוד ולהתכווץ..
והרגשתי אותה ממש.. וזה הרגע שהלב מתפוצץ מאהבה…
לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים אפילו לא לשנייה..
לא להפסיק את הרגע הזה, בו היא מרגישה "עוגן", "חוף מבטחים" שתוכל להיות בו בלי ביקורת או שיפוט, שכאן היא תוכל לדעת שמקשיבים ומתעניינים רק בה..
לבדוק מה חשוב לה..
רק היא ואני בדממה..
ואז הדמעות נפסקו, וזה הרגע שבו התחיל המסע המדהים שלה..
בחירת מטרה אימונית, חיזוק ה"שרירים" החלשים,
ותובנה חשובה מאוד לכך שיש קשר בין הגוף למחשבות שלנו,
ההבנה שבעזרת כח המחשבה נצליח לעבור למקומות אחרים ולרגשות אחרים שאנחנו ננהל אותם ולא הם אותנו באמצעות ראיית הטוב והכרת תודה,
אם אתם מרגישים שאין לכם תקשורת עם הילד.ה שלכם, ומה הם מבקשים, פשוט תשאלו אותם..
תקשיבו להם, תאפשרו להם מרחב בטוח להשמיע..
תהיו שם בשבילם
ו
עוד תזכורת קטנה
לנו אין כל אפשרות לשנות אף אדם אחר,
אלא רק לשנות את הגישה שלנו כלפיו..
זה המסע שלהם.. תזכרו
באהבה ענקית

לשיתוף הפוסט :

דילוג לתוכן